יש רגעים בטיול הזה בהם הגוף והמוח שלי נשטפים בגל של שמחה טהורה-זו הייתה החוויה שלי בטבילה הראשונה במעיינות החמים. טבילה של הרגליים אל תוך הבריכה החמה עד כאב, ואז טבילה של חצי גוף וגל התעלות עוטף כל נים-מערכת העצבים שלי מציפה באנדורפינים ודופמין, נותנת בוסט רגעי לאנרגיה, קשב וחיוך פנימי אמיתי ומנטרה אחת בפי איזה כיף, איזה כיף
ואז, באירוניה כמעט פיוטית, רגע לאחר היציאה מהמעיין, על כביש מתפתל צפונה, מחלת הנסיעה תפסה אותי. Theweesin Hot Spring
שנמצא בדרך מצ’יאנג מאי לצ’יאנג ראי
זה מקום עצירה פופולרי לנהגים שעושים את הדרך בין הערים, עם אפשרות לטבול רגליים במים חמים, לקנות ביצים (טעות חיי תיכף תבינו למה) לבישול במים הרותחים, ולהתרענן קצת באמצע הנסיעה.
חווית הטבע המדהימה הזו נובעת מתהליכים גיאותרמיים עמוקים, בהם מי גשמים ונחלים מחלחלים לקרקע, מתחממים במעמקי האדמה ומועשרים במינרלים.
אז בין אופוריה לבחילה — מדע, נסיעה
ומעיינות חמים.
כשטבלתי במים חמים הרגשתי איך
חום המים גורם להרחבת כלי הדם (וזודילטציה), הורידים שלי התנפחו, העור אדים התהליך הזה מאפשר זרימת דם מוגברת לרקמות, שיפור החמצון, סילוק חומרי פסולת ותזונה יעילה יותר לשרירים ולעור. תענוג איך הרחבת כלי הדם מפחיתה לחץ דם ומרפה את השרירים – והרגשתי תחושת רגיעה כללית, ירידת מתח וכאב בעיקר בשריר התאומים שמציק לי מההליכות האינסופיות.
טוב צריך להמשיך בנסיעה, שעד עכשיו הייתה דיי טובה אבל אז התחילו שיבושי הכבישים , החום, המזגן והגשם כבר היוו איזה תעתוע.
נוסף לכך הקונפליקט החושי-תעתוע בין עיניים הרואות טבע סטטי לאוזניים חשות בתנועה -החזיר אותי בבת אחת לגוף, לחלופין הבלתי צפוי שבדרך. כל גל של סחרחורת ובחילה הזכיר לי: המדע תמיד נוכח, גם ברגעי פליאה.
כ #מדענית_מטיילת למדתי שמסע אמיתי נוגע במנעד התחושות-בין קצוות של אופוריה פיזית ולימודית לבין קושי ביולוגי לא צפוי. בין המים המבעבעים לגלי הבחילה, נמצאת נקודת התצפית הייחודית שלי על העולם: כל חוויה גופנית היא גם שאלה נוירולוגית, וכל דרך משאירה חותם מוכר ולא צפוי על מערכת העצבים. מערכת הראייה מדווחת למוח על תנועה (עצים חולפים בחלון), בעוד שמערכת שיווי המשקל והפרופריוצפטורים מאותתים כי הגוף יושב ביציבות (האמת שהיתה לי אחלה נהגת או נהג אבל זה לפוסט אחר). הקונפליקט בין מידע התנועה החזותי לבין חוסר התנועה התחושתי גרם לי לבלבול במוח, אשר מיד מפעיל אצלי תגובות אוטונומיות: תחושת בחילה, חולשה, סחרחורת ודקה לפני שהקאתי נדחפו לי צמחי הרחה, רקיחה תאילנדית בקופסא, מנטול, קמפור ואקליפטוס הם חומרים בעלי ריח חזק ומרענן שמגרה קולטנים במערכת העצבית של האף ומעביר אותות למוח. הגירוי התחושתי הזה “עושה reset” חלקי למערכת העצבים, מסיח את דעתו של המוח מהקונפליקט החושי שגורם לבחילה, ובכך עשוי להפחית תחושת סחרחורת בנוסף, השאיפה של ריחות עזים ממריצה את המערכת הסימפתטית ויוצרת תחושת רעננות וקור שמשפיעה להרגעת הרפלקס הוואגלי, המוביל לבחילה, קונה מזה מזוודה מלאה.
עוד הייתי צריכה להתנתק עם חוש השמיעה לא קל להשתיק 3 מתבגרים שרק רוצים לשיר ״עוד יותר טוב ועוד יותר טוב״ ובראש יש לי את הפרסומת של לא זוכרת מותג המזרונים בתאילנד שהזוג מבקש better,better
בקיצור שמתי ספר קולי (השלישי שלי מתחילת הטיול- תענוג צרוף לפוסט אחר) והצלחתי לסנכרן את חוש השמיעה לקצב מונוטוני ומרגיע וכך
הגענו לצ׳אנג ראי שכבר הרגישה לי אחרת עוד לפני שפגשתי בה
בלי להקיא…