היום ביקרתי ב־Dantewada – Land of Angels בצ’אנג מאי.
אטרקציה חדשה יחסית, שמציגה שילוב של מפלים מלאכותיים, מיצגים פוטוגניים (כולל עץ בצורת לב) וצמחייה מסודרת בקפידה, שמנסה לייצר חוויה של קסם וניתוק מהמציאות.
הרי איני יכולה לנתק את היותי מדענית מהיותי הוויה מטיילת (ועוד עם יילדי שיהיו בריאים אמן ובעיקר שקטים
) ובפלייליסט הרוחני מתנגן לו שיר כאב של מאיר אריאל…
) ובפלייליסט הרוחני מתנגן לו שיר כאב של מאיר אריאל…בקיצור כמי שחוקרת רגשות ואותנטיות, הרגשתי שיש כאן משהו אחר.
בהתחלה נכנסנו בהתלהבות, בעלי מתקשר לחבר בוידאו וצוהל: ״דויד הגעתי לגן עדן״ ואנחנו נקרעים מצחוק, לאט לאט ההבנה מזדחלת
הכול כאן אינסטגרמי מוקפד, אסתטי, מתוזמן לרגע המדויק של קליק למצלמה.
וההרגשה בתוך היופי – יש גם שקט צורם. כמעט אין טבע אמיתי.
הכול מעוצב “בשבילנו” – ובעיקר בשביל הפיד.
ואז הרגשתי את הנוירונים שלי מחווטים להבין את רגשות שחוויתי שם לעומק כי הייתי בכזה היי דופימנרגי – והבנתי שמקומות כאלה יוצרים תחושה ראשונית של עונג ודופמין 
בזכות הפעלת חושים בצורה עזה: צבעים, מים, מוזיקה וצילום עצמי — כל אלה מביאים לעלייה מיידית במערכת התגמול המוחית , אולם, ברגע שהמוח מודע להבדל בין עונג אותנטי לבין חוויה “מואמת”, מתחילה ירידת מתח – במיוחד עבור מי שרגישות לאותנטיות גבוהה אצלו. זוהי תגובת מוח/גוף לפער בין הציפייה (חוויה מרגשת, אמיתית) למציאות (חוויה מתוסרטת, מושקעת במכוון למשיכת קהל ותמונות). ואני שכבר מורגלת בהפרשת אוקסיטוצין בטבע, שחוויתי מספר פעמים היער הסודי – קפריסין וזה היה אותנטי ואמיתי ונשאר כמו גם הקשרים החברתיים שנרקמו שם.ולאחרונה מציפים עוד המחקרים ברפואת היער
בזכות הפעלת חושים בצורה עזה: צבעים, מים, מוזיקה וצילום עצמי — כל אלה מביאים לעלייה מיידית במערכת התגמול המוחית , אולם, ברגע שהמוח מודע להבדל בין עונג אותנטי לבין חוויה “מואמת”, מתחילה ירידת מתח – במיוחד עבור מי שרגישות לאותנטיות גבוהה אצלו. זוהי תגובת מוח/גוף לפער בין הציפייה (חוויה מרגשת, אמיתית) למציאות (חוויה מתוסרטת, מושקעת במכוון למשיכת קהל ותמונות). ואני שכבר מורגלת בהפרשת אוקסיטוצין בטבע, שחוויתי מספר פעמים היער הסודי – קפריסין וזה היה אותנטי ואמיתי ונשאר כמו גם הקשרים החברתיים שנרקמו שם.ולאחרונה מציפים עוד המחקרים ברפואת היערהדיסוננס הזה בין החווית גרם לי לרצות להעמיק עוד כי
מבחינת הנוירוביולוגיה: תחילה יש הפעלה של מעגלי הדופמין, ואז מגיע החלק שבו הקורטקס הפרה-פרונטלי “מזהה זיוף” והמערכת הלימבית מגיבה לעיתים בעצב, ריקנות או אפילו דיסוננס רגשי. בדיוק במעברים האלה לעיתים מופיעה ירידת מצב רוח, תחושת ניכור, ואף אכזבה שחורגת ממה שהמקום עצמו “שווה” אובייקטיבית.
ככל שהתעסקתי בכך יותר, במחשבותיי,בנבירה בבינה, חזרה אליי התחושה הטובה ( טוב גם הגעתי לפאי – אבל זה לפוסט הבא) ההבנה שלהביא עומק ואותנטיות, אהבה וחיבור רגשי לאנשים מעצים אותנו,
מפריש את כל המוליכים העיצביים גם יחד…
אז השיעור שלי מ־Dantewada הוא כזה:
לא כל מה שמבריק ומעוצב באמת מזין אותנו.
הדופמין יעלה – אבל אם לא נקשיב לעצמנו, מהר מאוד תישאר רק הריקנות.
העצה שלי – לעצמי ולכם – היא לחפש גם את ה”יער הסודי” האישי שלכם:
מקום או רגע שבו הטבע, החיבור או האותנטיות פועלים עלינו בלי פילטרים.
שם מתרחש הקסם האמיתי (הגעתי לפאי כבר אמרתי?)
ושם — המוח והלב לומדים לנשום יחד. 
טוב כמו שילדיי אומרים יצא לך מספיק ״החננה להיום״ ובתמונה רק עכשיו שמתי לב לסינכרון, בצבעים, בחיוך המאולץ משהו שלי ושל שלום אדרי.